הזכות להישכח מקוון מהווה תקדים מסוכן לחופש הביטוי
בחודש שעבר, בית המשפט של האיחוד האירופי המציא את הזכות להישכח””. אנשים 28 מדינות חברות באיחוד האירופי עלולות לכפות גוגל ומנועי חיפוש אחרים כדי להסיר חומר באינטרנט על אותם כי הוא “מספיק, לא רלוונטי או מוגזם”.
המשטר הוא מתקפה חסרת תקדים על חופש הביטוי. מה שמדאיג מנקודת המבט של אוסטרליה היא כי שר התקשורת מלקולם טורנבול אישרה את הזכות להישכח רק לפני שנתיים.
במקרה איחוד האירופי הובא על ידי איש ספרדית שתבע Google לאלץ את מנוע החיפוש להסיר תוצאות חיפוש באינטרנט הכולל הודעות 16 בן בעיתון מקומי על הנכס כי נתפס לשלם חובות שחבו באותה העת.
Costeja מריו גונזלס טען כי החומר צריך להסירו בשל הפרת זכותם לפרטיות – הודעות כבר לא היו נוכחיות או רלוונטיות, כך זה צריך להימחק. הנצחון שלו יוצר תקדים מסוכן שנותן לכל אירופאי את הזכות להסיר דברים באינטרנט כי לא אוהב.
האיום של משטר מסוג זה ולכן היא חופי אוסטרליה עשוי להיראות קטן. אולי השופטים שלנו הם לא כמו מיליטנטיים כמו אלה שיושבים על הספסלים של בית המשפט האירופי לצדק. ובאוסטרליה לא חוקי הפרטיות המציבים אותו איום על חופש הביטוי כמו האיחוד האירופי.
אבל זה בהחלט ראוי לציין כי לפחות אחד מחברי הפרלמנט הפדרלי קדמו את הזכות להישכח. והוא פשוט קורה כל כך להיות האיש היה אחראי ליישום מערכת מסוג זה, אם זה יהיה אמץ באוסטרליה – מלקולם טורנבול.
El 8 אוקטובר 2012, טרנבול נתן 45 כנס אלפרד דיקין ה. הוא השתמש בנאום כדי spruik היתרונות של הזכות להישכח, אומר: “כנראה המשקף על ההשלכות של המעבר לסביבה הדיגיטלית, בשל המחדל של שוכח אחד של זיכרון תמידי אנחנו חייבים לשאוף לשחזר ככל האפשר, הפרט נכון לא רק עבור חייו הפרטיים, אבל יש את הזכות להסיר את מה שהם יצרו באותו אופן כפי שאתה יכול לעשות בעולם האנלוגי “.
זוהי עמדה מעורפלת כדי לקחת טרנבול. זה האיש שהוביל את המטען של הקואליציה נגד וסננו שר התקשורת באינטרנט, סטיבן קונרוי. באותו הנאום שבו טרנבול אשר את הזכות להישכח, הוא גם יצא נגד ההצעה להטיל משטר של שמירת נתוני חובה, אשר זה היה מאפשר לממשלה לרגל הפעילות המקוונת של כל האוסטרלים.
ישנם מספר החששות כאן. הגדולה שבהן היא בית המשפט האירופי לצדק נתן רק תחבולה כל משתמשי האינטרנט. זכות הנשייה עושה כל גבר צנזור. זמן קצר, מי שמוצא באינטרנט החומר שמערער עכשיו יש את הכח לחייב את Google להסיר.
בעקבות פסק הדין, מנועי חיפוש אירופיים כבר מוצפים בבקשות. חלק עשרות אלפי יישומים עסקיים מבקשים כי הצבעה שלילית על אתר סקירה הוסרו, פושעים שהורשעו מחפשים כתבות על הפשעים שנמחקו שלך, ולאדם מושעה רוצה עבודתו על הפריטים הוסרו ההשעיה.
דוגמאות אלה ממחישות את האבסורד הוא משטר זה. דירוג של כוכב אחד על Yelp הוא לא אידיאלי מנקודת המבט של-בעל העסק, אבל מנגנוני משוב אלה הם חלק חיוני של החיים של המאה 21.
יישומי דיכוי מבול מוקדם מדגישים עוד היבט יוצא דופן של המשטר הזה – מנועי החיפוש עצמם הם אלה שצריכים להחליט אם החומר הוא “מספיק, לא רלוונטי או מוגזם”. זה אולטימטיבי מיקור חוץ במדינה. במקום השופטים ובתי המשפט להחליט החומר נלקח למטה ומה חומר קם, דורש חברה פרטית לעשות את העבודה של פרוקסי צנזורה.
זה מהווה כלל בעיה רצינית של החוק. זה מנוגד כמה מהעקרונות הבסיסיים ביותר של מערכת המשפט שלנו מבוסס. יישום ואכיפה הוא מתפקידו של בית המשפט. חברות אינן קיימות כדי לאכוף את החוק, וכל מערכת משפטית שמבקשת מהם מאוד ברצינות פגומה.
כמו כן, זה מעלה מספר שאלות לגבי ההצלבה בין הזכות החוקית חופש הביטוי ואת החדש “תקין” להישכח. לדוגמא, במקרי משפט הבאים יצטרכו לקבוע את ההשלכות של יתר או תת נמחקו על ידי מנועי חיפוש.
יש הבחנה חשובה להיגרר כאן. מנועי חיפוש ולחסל כמה אתרים של תוצאות החיפוש שלך. אתרים אחרים פשוט לא באינדקס. לדוגמא, גוגל מסירה את מידע אישי שיגרתית ותמונות של התעללות מינית בילדים על ידי האינדקס שלו.
משתמש גם יכול להגיש בקשה ל- Google כדי לקבל קצת חומר הוסר בסדרת מסיבות. זהו לחלוטין לגיטימי. מדיניות אוכפת חברה מרצון הן החלטות עסקיות לגיטימיות. הזכות להישכח היא ביסודה שונה. זהו משטר צנזורה הנתמך על ידי המדינה ו מתקפה חסרת תקדים על חופש הביטוי.
לאור ההחלטה שיפוטית האחרונה לתת לאירופים את הזכות להישכח, ממשלת אבוט צריכה להבהיר את עמדתו. האם אתם עומדים עם טורנבול לאשר מערכת צנזורה דיגיטלית, או ידחה איום האחרון זה לחופש הביטוי?
סיימון Breheny הוא מנהל פרויקט זכויות משפטיות עורך FreedomWatch במכון לענייני ציבור. טוויטר: @ Simon_Breheny
השאירו תגובה